החלטה בתיק רע"א 7170/11

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ו' אלשיך) שלא להתיר למבקש (בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ולהלן - הבנק) להמשיך בהליכי מימוש דירה, הרשומה בבעלות חברה שבפירוק (היא המשיבה 1, ולהלן - החברה).

2.        ברקע בקשת הבנק עומדת פרשיה סבוכה, שעל עיקריה נעמוד עתה. החברה היא חברה קבלנית, שהתחייבה לבנות בניין בן 12 דירות. אחת מן הדירות, שאומנם נבנו, היא הדירה שמימושה מבוקש והיא נמצאת, כאמור, בבעלות החברה. לצורך מימון הפרויקט קיבלה החברה הלוואה מחברת "ראו בית השקעות בע"מ" (להלן - ראו השקעות). חובה של החברה בגין ההלוואה הובטח באמצעות שעבוד זכויותיה בדירה לטובת בעלי השליטה בראו השקעות (להלן - פולאק). במועד מאוחר יותר, מכרה החברה את הדירה לרעייתו של בעל השליטה בה (היא גב' מובשוביץ). רכישת הדירה מומנה בחלקה באמצעות הלוואה מהבנק, ולהבטחת החזרתה נרשם משכון לטובתו במרשם המשכונות. בעקבות מכירת הדירה (ולאחר שהחלו הליכי פירוק החברה) הגישו פולאק וראו השקעות תביעה נגד גורמים שונים, ובהם החברה, בעל השליטה בה, גב' מובשוביץ (שנפטרה בינתיים) והבנק. בתביעתם ביקשו פולאק וראו השקעות, בעיקרו של דבר, כי מכירת הדירה תבוטל וכי יוצהר שהשעבוד לטובתם קודם לשעבוד לטובת הבנק. בית המשפט שדן בהליכי הפירוק התיר להמשיך בתביעה זו, ככל שהיא נוגעת לביטול מכר הדירה ולהשבתה לחברה, ובכפוף לכך שלא יוטלו הוצאות על החברה בגין התביעה.

           בית המשפט שדן בתביעה (כבוד השופט א' סטולר) קיבל את התביעה באופן חלקי והצהיר על בטלות עסקת המכר. לעניין השעבודים קבע בית המשפט כי לפי תנאי ההסכם שנכרת בין פולאק לבין החברה, בטל השעבוד שנרשם לטובתו. כך נכתב לעניין זה:

"נוכח זכותה של מודוב [היא החברה - א.ג] לביטול השיעבוד הרשום לחובתה ברשם החברות ובשל בטלותו של שיעבוד זה, נותר השיעבוד הרשום לטובת הבנק ברשם המשכונות כשיעבוד תקף יחיד ולכן לא ראיתי להיעתר לבקשת התובעים להכריז על עדיפותו של הרישום ברשם החברות על פני השיעבוד הרשום ברשם המשכונות לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ" (ת"א (מחוזי מרכז) 5229-08-07 פולאק נ' מובשוביץ, פיסקה 175 לפסק-הדין (לא פורסם, 7.7.2010)).

           בהמשך דן בית המשפט המחוזי בטענות חלופיות אחרות של הבנק באשר לעדיפות השעבוד לטובתו. סופו של דבר נקבע כי אלמלא התבטל השעבוד לטובת פולאק, היה הוא עדיף על פני השעבוד לטובת הבנק:

"התוצאה היא שאם שני השיעבודים היו רשומים ותקפים כי אז השיעבוד המוקדם, מכוח איגרת החוב שנרשם לטובת בני הזוג פולאק ברשם החברות, היה גובר על השיעבוד המאוחר שנרשם לטובת הבנק ברשם המשכונות.

בהינתן שהבנק נתן הלוואה לעיסקה שהיא בעיקרה המחאת זכויות של חברה, היה עליו לבדוק הרישום ברשם החברות. משלא עשה כן, מוחזק הבנק כמי שידע שזכויות החברה הממחה משועבדות מכח איגרת חוב לצד שלישי, שהשיעבוד לטובתו יגבר על שיעבוד מאוחר יותר שניתן לטובת הבנק" (שם, פיסקה 238 לפסק-הדין).

           כן הוסף כי:

"עולה מהמקובץ כי במידה ששתי הערבויות היו תקפות, כי אז הייתה הערבות שנרשמה לטובת פולאק ברשם החברות עדיפה על הערבות המאוחרת שנרשמה לזכותו של הבנק ברשם המשכונות. נוכח בטלותה של הערבות שנרשמה ברשם החברות, נשארה הערבות הרשומה ברשם המשכונות בבדידותה ולכן היא הערבות היחידה הרובצת על הדירה" (שם, פיסקה 253 לפסק-הדין).

3.        לאחר שניתן פסק-הדין המתואר לעיל, שיכונה להלן פסק-הדין הראשון, פנה הבנק לבית משפט של פירוק, בבקשה כי יותר לו להמשיך בהליכי מימוש הדירה מכוח השעבוד הרשום לטובתו במרשם המשכונות. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ו' אלשיך) דחה כאמור את בקשת הבנק. בהחלטתו קבע בית המשפט כי משנקבע, בפסק-הדין הראשון, כי העברת הזכויות על שם גב' מובשוביץ בטלה, לא ניתן היה לשעבד את זכויותיה לטובת הבנק ואף השעבוד לטובתו בטל. עוד נקבע כי השעבוד אינו תקף כלפי הנאמן בהליך של חדלות פירעון, שכן הוא לא נרשם ברשם החברות כנדרש לפי סעיפים 179-178 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. על החלטה זו מבקש הבנק רשות לערער.

4.        בקשת רשות הערעור נסמכת על הטענה כי החלטת בית המשפט של פירוק סותרת את פסק-הדין הראשון, בו כאמור נכתב, בין השאר כי "נותר השיעבוד הרשום לטובת הבנק ברשם המשכונות כשיעבוד תקף יחיד" (שם, פיסקה 175 לפסק-הדין). הבנק סבור כי קביעה זו יוצרת השתק פלוגתה ביחס לתוקפו של השעבוד לטובת הבנק.

5.        המפרק, שלעמדתו הצטרף גם הכונס הרשמי, מדגיש כי מלכתחילה הגביל בית המשפט של פירוק את ניהול התביעה נגד החברה לסוגיית ביטול מכר הדירה והשבתה לחברה. כן טוען המפרק כי הקביעה בדבר תוקף השעבוד לטובת הבנק אינה מקימה השתק פלוגתה, לפי התנאים הקבועים בפסיקה לעניין זה. לגוף הדברים, סומך המפרק ידו על נימוקי בית המשפט של פירוק.

           בעל השליטה בחברה, מר מובשוביץ, צורף לבקשה כמשיב לפי בקשתו. מר מובשוביץ מתנגד אף הוא לקבלת הבקשה, בעיקרו של דבר מנימוקיו של בית המשפט המחוזי. מובשוביץ הזכיר בתשובתו לבקשה מחלוקות נוספות עם הבנק, ועתר לקבלת סעדים שונים ביחס אליהן. לא ראינו להידרש לסוגיות אלה, שאין מקומן להתברר בבית משפט זה בגדרי בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין אחר.

6.        הטיפול בבקשה הושהה עד להכרעה בערעור שהגישו פולאק וראו השקעות על פסק-הדין הראשון (ע"א 7497/10). עתה, משנשמע הערעור ונדחה בהסכמה, הגיעה השעה להכריע גם בבקשת רשות הערעור שלפניי.

7.        הבנק לא ביקש להשיג על נימוקי החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובקשתו לרשות ערעור נסמכת אך על הסתירה לכאורה שבין ההחלטה לבין פסק-הדין הראשון. על-כן, השאלה המרכזית המתעוררת בבקשה היא אם פסק-הדין הראשון, שניתן בתביעתם של פולאק ושל ראו השקעות, יצר השתק פלוגתה כלפי הנאמן בשאלת תוקפו של המשכון הרשום לטובת הבנק. השתק פלוגתה נוצר בהתקיים ארבעה תנאים: האחד, כי הפלוגתה בהליכים השונים היא אותה פלוגתה, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; השני, כי לבעל הדין נגדו מועלית טענת ההשתק היה יומו בבית המשפט לגבי אותה פלוגתה; השלישי, כי נקבע ממצא פוזיטיבי ביחס לאותה פלוגתה; והרביעי, כי ההכרעה בפלוגתה הייתה חיונית לצורך פסק-הדין שניתן בהליך הראשון - להבדיל מ"הכרעה שולית, תוספת-חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק-הדין בתובענה" (נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 141 (1991) (להלן - זלצמן); ראו גם ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968); רע"א 5071/10 עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י מועדונים בע"מ (18.10.2010)).

8.        תנאים אלה אינם מתקיימים במלואם במקרה שלפנינו. כך, למפרק החברה לא ניתן יומו בבית המשפט לעניין תוקף שעבוד הבנק כלפיו, כנדרש לפי התנאי השני להתקיימות השתק פלוגתה. כאמור, בית המשפט של פירוק התיר את המשך ניהול התביעה שהגישו פולאק וראו השקעות ככל שהיא נוגעת לביטול מכר הדירה ולהשבתה לחברה, ובכפוף לכך שלא יוטלו כל הוצאות עליה (ראו פיסקאות 147-146 לפסק-הדין הראשון). נוכח תנאים אלה, לא השמיע הכונס הרשמי (אשר שימש אותה עת כמפרק החברה) את טענותיו לפני בית המשפט שדן בתביעת פולאק וראו השקעות. נוכח הגבלת ניהול התביעה לסוגיית ביטול מכר הדירה, ספק גם אם קיימת זהות בין הפלוגתאות שנדונו בפסק-הדין הראשון, לבין אלה שנדונו בהחלטת בית משפט של פירוק. כבר נכתב כי: "אין כל צידוק להשתיק בעל דין מלהשיג בהתדיינות נוספת על ממצא בפסק הדין, שעניינו לא עלה על הפרק בהתדיינות הראשונה, ושלא ניתנה לו הזדמנות להביא ראיות המתייחסות אליו או להגיב עליו" (ראו ע"א 158/83 פינקל נ' נוימן, פ"ד לח(1) 17, 24 (1984)). התנאי בדבר קיומה של התדיינות בין בעלי הדין בשאלה שבמחלוקת חיוני גם להבטחת איכותה של ההכרעה השיפוטית, שתתבסס על בירור עובדתי (במידת הצורך) ועל טיעון משפטי (ראו זלצמן, בעמ' 171). אלה לא התקיימו ביחס לשאלת תוקפו של השעבוד לטובת הבנק.

9.        גם התנאי הרביעי, שלפיו רק ממצא שהיה נחוץ לצורך ההכרעה בפסק-הדין בהליך הראשון, עשוי להקים השתק פלוגתה, אינו מתקיים. הגיונו של תנאי זה נעוץ בכך שרק אם ההכרעה בפלוגתה מסוימת הייתה חיונית לצורך ההכרעה בפסק-הדין, "חזקה על בעלי-הדין שהביאו לפני השופט באותו משפט את כל ראיותיהם והשמיעו בו את כל טענותיהם לגביה... חזקה על בית-המשפט שנתן דעתו על כל פרטיה והקפיד בהפעלת שיקול-דעתו השיפוטי לצורך קביעת הממצא העובדתי או המסקנה המשפטית" (ראו זלצמן, בעמ' 193). שאלת תוקפו של המשכון לטובת הבנק לא הייתה נחוצה לצורך ההכרעה בתביעתם של פולאק וראו השקעות, שביקשו, כאמור,  כי בית המשפט יצהיר על עדיפות השעבוד לטובתם על פני השעבוד לטובת הבנק. משהגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי השעבוד לטובת פולאק אינו תקף עוד, נדחה ממילא חלק זה של התביעה, מבלי שיהא צורך להכריע בשאלת תוקפו של השעבוד לטובת הבנק. אמירתו של בית המשפט המחוזי, בפסק-הדין הראשון, לפיה "נותר השיעבוד הרשום לטובת הבנק ברשם המשכונות כשיעבוד תקף יחיד", אינה אלא אמירת אגב, שאינה מבוססת על בירור ראייתי ודיון משפטי. אין היא מקימה השתק פלוגתה.

10.      בהיעדר מעשה-בית-דין, רשאי היה בית המשפט הדן בהליכי הפירוק לפסוק באופן עצמאי בשאלת תוקפו של השעבוד לטובת הבנק כלפי המפרק. כאמור, הבנק לא ביקש להשיג על הנמקתו של בית המשפט לגופה. משכך, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. אוסיף, כי נוכח התוצאה איני רואה צורך להתייחס לשאלה האם הבנק חייב היה להגיש השגתו הערעורית על דרך ערעור בזכות.

           התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר-טרחת המפרק בסכום של 25,000 ש"ח ובסכום של 5,000 ש"ח לזכות הכונס הרשמי.